החלטה בתיק בש"א 4630/07

1.         זוהי בקשה לביטול צווי עיקול זמניים אשר ניתנו ביום 24.1.07, ביום 12.2.07 וביום 19.2.07, במעמד המשיבים בלבד.

בין הצדדים נתקיימו הליכי בוררות, בפני כב' השופט (בדימוס) ורדי זיילר, באשר לזכויות הצדדים בקבוצת הכדורגל הפועל ירושלים, ובאשר למחלוקות כספיות שנתגלעו בין הצדדים בהתייחס לכספים הנוגעים לקבוצת הכדורגל.

ביום 24.1.07 הגישו המשיבים בקשה לאישור פסק בוררות מיום 11.12.06, אשר ניתן ע"י הבורר, ולצד התובענה עתרו להטלת עיקולים זמניים על נכסיו של המבקש, כדלהלן:

א.                 בצו שניתן ביום 24.1.07 עוקלו כספים וזכויות המגיעים למבקש מבנקים שונים, מההתאחדות לכדורגל בישראל, מחברת א. ברזאני הסעות בע"מ, ומחברת י. פאלו בע"מ. כן עוקלו זכויות המבקש במקרקעין המצויים בישוב אדם.

ב.                  בצו שניתן ביום 12.2.07 עוקלו זכויות המבקש בקבוצת הכדורגל הפועל ס.א.ד.ר ירושלים.

ג.                   בצו שניתן ביום 19.2.07 עוקל סכום ההוצאות שנפסק לטובת המבקש בבש"א 4288/07 בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

2.         המבקש טוען כי דינו של צו העיקול שהוטל ביום 24.1.07 להתבטל מאחר שזה לא  הומצא לו תוך 3 ימים כנדרש בתקנות 370 (ג) ו-367 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לפיכך פקע הצו והוא בטל מעיקרו. צו העיקול אף לא הותנה בהפקדת עירבון לפיצוי המבקש בגין נזק העלול להיגרם לו בשל הצו שניתן. עוד הוא טוען כי אין הבקשות לצווי העיקול מפרטות כדרוש את העובדות העומדות בבסיסן, את קורותיו של הסכסוך שבין הצדדים מראשיתו, את הכרעת הבורר הראשון, כב' השופט בדימוס י' בצלאל, ואת פסק הדין של כב' השופט ב' אוקון שניתן בבקשת המבקש לאישור פסק הבורר י' בצלאל.

המבקש טוען כי הגיש בקשה לביטול פסק הבורר, וכי רבים סיכויי בקשתו. לטענתו, המסמך הנושא את הכותרת "פסק בוררות" איננו פסק בוררות כלל ועיקר, והינו, לכל היותר, "החלטה אחרת", לא סופית, אשר רק ביחד עם פסק הבורר הראשון יוצרת את פסק הבוררות השלם. יתר על כן, הבורר לא השלים את מלאכתו, ונתן החלטה אחרת שעיקרה צו למתן חשבונות. רק לאחר מימוש הצו, והגשת תביעות נוספות ע"י המשיבים על בסיס הנתונים שיימסרו, ניתן יהיה להגיע להכרעה בתביעותיהם הכספיות של המשיבים כלפי המבקש. המבקש טוען עוד כי חיוביו על פי פסק הבורר הינם חיובים שלובים המותנים בהעברת הזכויות בקבוצת הכדורגל על שמו. משלא נעשה כן, הזכות בידו לעכב את ביצוע חיוביו כלפי המשיבים. לסיום טוען המבקש כי המשיבים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח שקיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין.

3.         ס'  29 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, קובע כדלהלן:

(א)      משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי בית המשפט להורות על עיקול נכסי בעל הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות. הבקשה יכול שתהיה בעל-פה, ורשאי בית המשפט לפטור את המבקש ממתן ערובה.

(ב)      הוראת כל חיקוק בדבר עיקול זמני, עיכוב יציאה מן הארץ ומתן ערובה יחולו על סעד לפי סעיף זה, בשינויים המחוייבים.

יש לדחות את טענת המבקש לבטלותו של צו העיקול בשל אי המצאתו למבקש. הוכח היטב, בחותמתו של משרד ב"כ המבקש, כי הבקשה, על נספחיה, הומצאה לב"כ המבקש כבר ביום 25.1.07, והומצאה בשנית למבקש עצמו ביום 27.1.07. טענת המבקש כי לא הומצאו למשרד בא כוחו כל נספחי הבקשה לא נתמכה כהלכה ע"י מקבל הבקשה. אין חולק כי שני הצווים הנוספים הומצאו במועד.

אכן, כטענת המבקש, פסק בורר איננו נבחן לפי כותרתו, אלא על פי תוכנו. על ההבחנה בין פסק בוררות או פסק ביניים, לבין "החלטה אחרת" של בורר עמד בית המשפט העליון בע"א 3253/02 שירותי בריאות כללית נ' מייטלס, כדלהלן:

בסעיף 1 לחוק הבוררות מוגדר "'פסק בוררות' - פסק שניתן על ידי בורר, לרבות פסק ביניים". מקובל עלינו כי ההבחנה בין "החלטה אחרת" לבין "פסק ^-דין" של בית ^-משפט משמשת גם להבחנה בין "החלטה אחרת" לבין פסק בוררות או פסק ביניים... החלטה של בית ^-המשפט היא בגדר "פסק חלקי", והחלטה של בורר היא בגדר פסק ביניים "רק כאשר ברור כי הדיון במחלוקת נושא ההחלטה הושלם, התיק נסגר בכל האמור למחלוקת זו, ובידי הצדדים נמצאת החלטה ברורה ומפורשת המכריעה במחלוקת מוגדרת, שלמה ובעלת קיום עצמאי משלה".. (פ"ד נז(3) 405 (2003)).

ניתן להביא עוד מפסק דינו של כב' השופט ב' אוקון שניתן בבקשת המשיבים לביטול פסק הבורר י' בצלאל, כמצוטט להלן:

במקרה זה, פסק הבורר הכריע - על פי לשונו - באחד הסעדים שנדרשו על ידי הצדדים, והוא שאלת ניהול קבוצת הכדורגל. על כן, ניתן לסבור כי מדובר בפסק ביניים ולא בהחלטה אחרת. הותרת שאלת ההתחשבנות לשלב אחר איננה פוגעת במעמדה של ההחלטה כפסק ביניים, שכן כידוע כאשר ביקש צד להליך שני מיני סעד בשל עילה אחת, ובוודאי אם הוא ביקש שני מיני סעד בשל שתי עילות שונות, רשאי הבורר לתת את אחד הסעדים, אם יתחוור לו כי נושא זה הבשיל, ובמקרה כזה תחשב החלטתו לפסק ביניים (ה"פ 2261/03ואח' ס.א.ד.ר חברה לעבודות בנין בע"מ נ' יונה, ניתן ביום 10.11.03).

עיון בפסק הבוררות נשוא התובענה מעלה, לכאורה, כי אכן מדובר בפסק דין, ולמצער בפסק ביניים. לבד מצו למתן חשבונות, חייב הבורר את המבקש בשורה של חיובים כלפי המשיבה מס' 4, חלקם חיובים כספיים המגיעים כדי למעלה מ- 1.9 מיליון ש"ח (וראה בע' 29-33  לפסק הבורר. כן ראה תחשיב המשיבים בע' 3-4 לבקשה להטלת עיקול ובנספח ב' לבקשה). חיובים אלה נפסקו לאחר עיון ודיון בעילות פרטניות שהוכרו על ידי הבורר כעילות בנות תביעה (ר' בע' 26 לפסק). למותר לציין כי גם אם מדובר בפסק ביניים, אין כל מניעה לעקל על סמכו את נכסי החייב מכוח ס' 29 לחוק הבוררות.

זאת ועוד. מן המסמכים שהוצגו ע"י המשיבים עולה, לכאורה, כי מכוח הסכמת הצדדים כפי שבאה בפני כב' הבורר ו' זיילר יש לראות את המחלוקת בדבר הבעלות והניהול בקבוצת הכדורגל, זו שנמסרה להכרעת הבורר י' בצלאל, "כמחלוקת שהדיון בה טרם החל, והוא יחל מראשיתו" (ראה החלטת הבורר ו' זיילר מיום 18.8.04 בה נדחתה הבר"ע על פסק דינו של כב' השופט אוקון, וכל הנובע מהחלטה זו על פי הסכמות ב"כ הצדדים בפרוטוקול ישיבת בוררות מיום 28.7.04, ובמיוחד ס"ק ד', מש/1-מש/2).

4.         ככלל, בעת הטלת עיקול עורך בית המשפט איזון אינטרסים בין אינטרס התובע שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק הדין את ביצועו, לבין אינטרס הנתבע שזכות קניינו לא תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה. יחד עם זאת נקבע, כי בעת דיון בבקשה למתן סעד זמני בבקשה לאכיפת פסק בורר, יש להתחשב במאפיינים המיוחדים של בקשה זו, ובמידת ההתערבות המוגבלת של בית המשפט בפסק בוררות (רע"א 4758/05 אוביץ נ' נאות א.פ. נכסי מקרקעין בע"מ, ניתן ביום 11.10.05). בענייננו אין מדובר בעיקול שהוטל עם הגשת תביעה ובטרם הוכח הנטען בה. בין הצדדים דנן קיים, לכאורה, פסק בוררות שכבר פסק בזכויות הצדדים. פסק הבוררות ניתן לאחר שנשמעו כל ראיות הצדדים וטענותיהם, והוא מהווה מעשה בית דין בין הצדדים, ללא תלות באישורו ע"י בית המשפט (ראה ס' 21 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, ס. אוטולנגי, בוררות דין ונוהל,מהדורה רביעית מיוחדת, כרך ב', בע' 851, כן ראה ע"א (ת"א) 2227/01 נחמני נ' בסרגליק, ניתן ביום 21.1.02). למעשה פסק דין זה שריר וקיים, בכפוף לטענות המבקש בבקשתו לביטול פסק הבוררות. טענותיו אלה לא זכו לביסוס לכאורי באופן שיש בו כדי לכרסם בטענות המשיבים בבקשתם לעיקול.